יום כיפור – דין ורחמים

This post is auto translated from English.

מהות יום הכיפורים

בואו נעמיק במשמעותו של יום הכיפורים ונחקור את מהותו של יום קדוש זה. כל יהודי נושא בקרבו קשר ליום הכיפורים. הספרים מכנים את עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים "עשרת ימי תשובה", וקוראים להם "ימי הרחמים והרצון". אכן, הרחמים הם נושא מרכזי בימי הדין. כדי להעמיק את הבנתנו בתקופה זו, נבחן את מושג הרחמים ואת משמעותם של ימים קדושים אלו.

יהודי של יום כיפור

נתחיל במילות הרמב"ן בפירושו על התורה, שבהן הוא מתאר את מהות הימים הללו בבהירות מרשימה: ראש השנה מייצג "דין ברחמים", ואילו יום הכיפורים מבטא "רחמים בדין". עומק ההבחנה הזו הוא עמוק מאוד, ורבים מן המפרשים דנים במשמעותה באריכות. מתוך השאיפה שלנו להבנה רגשית מעמיקה, נסביר הבחנה זו באופן המדבר ישירות אל הלב, כך שנוכל להתכונן לעבודה של יום הכיפורים.

כפי שצוין, יהודים ברחבי העולם — אפילו אלו הרחוקים מהקפדה דתית — חשים קשר ליום הכיפורים. הביטוי "יהודי של יום כיפור" משמש לעיתים במשמעות שלילית, ומרמז על אדם שהקשר היחיד שלו ליהדות הוא יום הכיפורים. עם זאת, אנו מעדיפים להתמקד בצד החיובי. ביטוי זה משקף את הקשר העמוק שיהודים חשים כלפי יום קדוש זה, ומדגים שיום הכיפורים ונשמת היהודי משולבים יחד.

"אבי" — אבי כסמל לרחמים

כדי להעמיק את הבנתנו לגבי הרחמים של ראש השנה ושל יום הכיפורים, נתחיל בראש השנה. נושא מרכזי בראש השנה הוא עקידת יצחק. המדרש מציע תובנה מרתקת על פרק זה, ומדגיש כיצד יצחק פונה שוב ושוב אל אביו, אברהם, במילה "אבי!" — "אבי!" המדרש שואל מדוע יצחק היה צריך לפנות אל אברהם כאל אביו, הרי זה מובן מאליו מההקשר. המדרש מסביר שיצחק ניסה לעורר את חמלתו של אביו דרך תחינה זו, כדי "לגעת בנימה" של רחמים בלבו.

העקידה וביטוי האהבה

השאלה המתבקשת היא: מה ניסה יצחק להשיג בכך שפנה אל רחמי אביו? קשה להניח שהוא ניסה למנוע מאברהם לבצע את הציווי האלוקי, שכן לא יעלה על הדעת שאברהם ימרה את פיו של הקב"ה. יצחק ללא ספק הבין זאת גם הוא. אז מה הייתה כוונתו?

הגרי"ז (הרב מבריסק) מציע תובנה עמוקה. כאשר הקב"ה ציווה את אברהם להקריב את יצחק כקורבן, נאמר במפורש: "קח נא את בנך... אשר אהבת". הקב"ה רצה שאברהם יקריב את בנו האהוב במודעות מלאה לאהבתו אליו. הרב מבריסק מסביר שיצחק הבין שאברהם יצטרך לדכא את אהבתו הטבעית כלפיו כדי למלא את הציווי הזה. עם זאת, יצחק רצה שאברהם ירגיש את האהבה הזאת בעוצמה, כדי שהפעולה תתבצע באופן מלא בהתאם לציווי האלוקי להקריב את "הבן אשר אהבת". על ידי הקריאה "אבי!", יצחק ביקש לעורר את אהבתו האבהית של אברהם, וכך להבטיח שהקרבת הקורבן תתבצע עם מסירות ואהבה שלמה.

הבנה עמוקה יותר: רחמים לדורות הבאים

אולי נוכל להציע הסבר נוסף, מרגש ומעמיק כאחד. ייתכן שכוונתו של יצחק בפנייתו לרחמי אביו הייתה לייסד דגם לדורות העתידיים של ישראל, מתוך מושג של "מעורר רחמי האב על הבנים". המדרש מספר שכאשר אברהם התכונן להקריב את יצחק, "זלגו עיניו דמעות" — דמעות רבות זלגו מעיניו. הדבר מעיד שגם אברהם היה עסוק בהנחת היסודות של העקידה כמקור נצחי לזכות המעוררת את רחמי ה' על עם ישראל.

זה עשוי להסביר מדוע לאורך סיפור העקידה, עד לרגע שבו אברהם נצטווה להימנע מהפעולה, התורה משתמשת בשם "אלוקים", המייצג את מידת הדין. רק לאחר שהמלאך עוצר את אברהם, משתמשת התורה בשם "ה'", המייצג את מידת הרחמים, כפי שנאמר: "וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ ה' מִן־הַשָּׁמַ֔יִם...". הדבר מדגיש את הכוח הטמון בעקידה להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.

העקדה מעוררת רחמים ולא דין

באופן דומה, הברכה של שופרות שאנו אומרים בראש השנה מסתיימת במילים: "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". קול השופר, המסמל את האיל ששימש את אברהם אבינו בעקדה, יש בכוחו לעורר רחמים מאת ה' עלינו.

במישור עמוק יותר, אנו מבקשים בברכת זכרונות: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור". מה החשיבות של ההדגשה על "היום"? השל"ה הקדוש נותן תובנה נפלאה: בעוד שהעקדה אכן מהווה מקור הגנה רב עוצמה, שמעורר רחמים על כלל ישראל, היא עלולה גם, באופן פוטנציאלי, לעורר צד של דין. העקדה מראה את הגדלות הרוחנית האדירה של האבות הקדושים, מה שעשוי להדגיש עד כמה אנו רחוקים מרמתם, מהמסירות שלהם ומהאהבת ה' שלהם, ומהנכונות שלהם להקריב את כל ישותם למענו. לכן, בראש השנה, אנו מתחננים לפני ה': "היום", תתמקד רק בצד הרחמים של העקדה, ולא בצד הדין.

---

מקורות:

יום הכיפורים ועשרת ימי תשובה:

מקור למונח "עשרת ימי תשובה" (עשרה ימים של תשובה):

• משנה יומא ח:ח: מתארת את תהליך הכפרה ביום הכיפורים ואת ייחודיות עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

• רמב"ם, הלכות תשובה ב:ו: דן בתפקידם הייחודי של עשרת הימים הללו כזמן שבו התשובה מתקבלת ביתר קלות.

ראש השנה כ"דין ברחמים" ויום כיפור כ"רחמים בדין":

מקור לפירוש הרמב"ן:

• רמב"ן, פירוש על התורה, ויקרא כ"ג:כ"ד: הרמב"ן מסביר את ההבדל בין ראש השנה, שהוא יום דין הממותק ברחמים, לבין יום הכיפורים, שהוא בעיקרו רחמים אך בהקשר של דין.

• מפרשים נוספים: עיין בשפת אמת, ראש השנה תרנ"ט לניתוח מעמיק יותר של מושגים אלו.

עקידת יצחק ו"אבי" במדרש:

מקור למדרש:

• מדרש רבה, בראשית נ"ו:ו: מסביר את קריאתו החוזרת של יצחק לאביו אברהם כניסיון לעורר את רחמיו במהלך העקידה.

פירושו של הרב מבריסק על העקידה:

מקור לפירוש הרב מבריסק:

• הגדה של פסח, חידושי הגריז (הרב מבריסק): דן ברעיון שאברהם נצטווה להקריב את יצחק באהבה, כפי שנרמז בפסוק "אשר אהבת."

• ר' חיים סולובייצ'יק, חידושי הגריז על התורה, בראשית כ"ב.

דמעותיו של אברהם (זלגו עיניו דמעות):

מקור למדרש:

• מדרש רבה, ויקרא כ"ט:ט: מתאר את מצבו הרגשי של אברהם במהלך העקידה, כולל דמעותיו כסימן לחמלתו העמוקה, תוך שהוא ממלא את הציווי האלוקי.

המעבר מ"אלוקים" ל"ה'":

מקור לשינוי השם בעקידה:

• בראשית כ"ב:א–י"ג: הסיפור עצמו מציג את השימוש בשם "אלוקים" בהקשר של מידת הדין עד התערבות המלאך, שבו נעשה שימוש בשם "ה'", המבטא רחמים.

• רבינו בחיי, פירוש על בראשית כ"ב:י"ב: דן במשמעות המעבר ממידת הדין למידת הרחמים.

• ברכת שופרות:

  הביטוי "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים" מופיע בחלק השופרות שבתפילת מוסף של ראש השנה. הקשר בין קול השופר לבין התעוררות הרחמים קשור למקורות מדרשיים והלכתיים שונים המקשרים את השופר עם האיל של עקדת יצחק. אחד המקורות לכך הוא הגמרא במסכת ראש השנה ט"ז ע"א, שבה מתבאר כי השופר של ראש השנה משמש ככלי לעורר רחמי שמים.

  ברכת זכרונות והביטוי "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור":

  ביטוי זה הוא חלק מברכת זכרונות שבתפילת מוסף של ראש השנה, שבה אנו פונים לה' שיזכור את זכות העקדה לטובתנו. ביטוי זה מופיע במחזורים המסורתיים של ימים נוראים. ההדגשה על "היום" מתבארת בפירושים רבים.

  ביאור השל"ה:

  הרעיון שהעקדה מכילה פוטנציאל כפול לעורר הן רחמים והן דין נלמד מתוך דברי השל"ה הקדוש (שני לוחות הברית, ראש השנה, נר מצוה). השל"ה מסביר שגדלותם של האבות הקדושים עשויה לעמוד בניגוד חריף לחסרונות של צאצאיהם, דבר שעלול להוביל לקטרוג ולדין. משום כך אנו מבקשים בראש השנה להתמקד בצד הרחמים של העקדה ולא בצד הדין.