מאת אהרן סורסקי

תכמת אדם תאיר פניו פנים מאירות היו לרבה של פינסק, הגר"א וואלקין הי"ד, שנעקד עקדה"ש מידי הנאצים ימ"ש, בדיוק לפני חמישים שנה. כשהוא בן ע"ח. פניו הפיקו זוהר של חכמה וטוב-לב, הוד עילאי של אצילות, שקרנו מפנימיותו. כתתו היתה מוטלת עם גדולי עולם, גאונים, צדיקים.

בימים ההם, לפני ששים ושבעים שנה, נחשב מן היושבים ראשונה במלכות התורה. אחד מגדולי הרבנים שבדור, מחבר ספרים תורניים חשובים שיצאו להם מניטין בישיבות, פוסק ומשיב הנוחת לעומקא דדינא. ה"שואלים" שלו גופם היו גדולי תורה, רבנים ויושבי על מדין.

בספרו שו"ת "זקן אהרן" חלק או"ח (מהדורה תנינא, סימן ו') מוצאים אנו שהרבי מגור זי"ע בעל "אמרי אמת", הגדול בענקים, פנה אליו בשאלה מעשית (בענין החיוב לשמור יו"ט שני של גלויות אם מתגורר חליפות בא"י ובחו"ל) והגר"א וואלקין מזדרז להשיבו בידידות נפלאה: "ידוע לי קצת דרכו בקודש" הקדים בפתח התשובה שהדפיס בספרו "שאין לצדיק זה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אשר באהבתה ישגה תמיד, מיצר ודואג על הספיקות, ושמח בהתירן. ולכן, בכדי שלא יצטער אותו צדיק, מיהרתי להשיבו מיד..." (אותו ספר, אגב, זכה בפרס ראשון מטעם קהילת ורשה).

כן היה ידוע כמנהיג דגול ולוחם מלחמות ד' בגבורים. ביצר חומות של תורה ודת בקהילות שישב בהן כסאות למשפט, נאבק בחירוף נפש בשית ובעוד מקומות, נמנה עם ראשוני המייסדים של אגו"י העולמית, וכיתת רגליו למרחקים כדי להביא בשורתה לנדחי ישראל באמריקה הרחוקה, ארץ ציה רוחנית באותה תקופה. היה תקיף כפרזלא במילין דשמיא, מחד גיסא, ורך כחמאה ביחסו האישי לכל אדם קטן כגדול. שפעים שפעים של אהבת ישראל קלחו מאישיותו. 

לא ימוש מתוך האוהל

הוא נולד בשנת תרכ"ה, בעיר שומיאץ, רוסיה הלבנה. אביו רבי עקב צבי ז"ל, ואמו מרת חנה לאה ע"ה, חינכוהו לתורה "מתוך עוני ודוחק גדול" כדבריו בהקדמת ספרו "בית אהרן" למס" בבא קמא. אף השרישו בנפשו מדות טובות ויר"ש. בגיל צעיר נדד לקנות תורה אצל הגאון הנצי"ב, בישיבת וואלוז'ין, והרב עם תלמידו נהקשרו אהדדי באהבת-נפש עד אשר לא זזה ידו מתוך ידו.

סח פעם ראש ישיבת קמיניץ הגאון רבי ברוך בָּר זצ'"ל: "הרבה פעמים שואל אני את עצמי, במה זכה רבה של פינסק לכל הגדולה שלו, שיתפשטו חיבוריו בכל העולם, ותורה יבקשו מפיהו, יותר ממני? הלא אנכי ג"כ למדתי באותו פרק עצמו בוואלו"ז'ין, ונחשבתי לתלמיד מצוין? אין זאת אלא מפני שמלבד שקידתו בתורה, יצק מים על ידיו של ראשי הישיבה רבי הירש לייב ז"ל, וממש, כפי שכתוב ביהושע "לא ימוש מתוך האוהל". הנה, בשכר זאת זכה להשיג את רום המעלה...".

כשסיפרו הדברים לרבי אהרן גופו, אישר אותם בהסכמה מלאה, בהזכיר כי בפטירת רבו הנצי"ב, שנת תרנ"ג, כשעמד כבר בשנתו הכ"ח, דמעו עיניו - מרוב צער וגעגועים - במשך שנה שלמה. "ההתקשרות והאהבה בינינו היתה נפלאה מאד" אמר.

שקידתו העצומה, בתקופת ואלוז'ין, היתה לשם-דבר, חבריו סיפרו, כי בבואו לישיבה החליף את מנעליו, שהיו עם שרוכים, במנעלים אחרים ללא שרוכים שלא יצטרך לאבד רגעים אחדים מזמנו היקר כדי לקשור את השרוכים. הוא היה מבורך בכשרונות נפלאים, ובצרוף צמאונו החזק לתורה, עשה חיל וצמח עילוי. מרבו הנצי"ב קנה גם ארחות חיים, השקפה תורתית צרופה, ומדות תרומיות. לא ייפלא, אם כן, שנחשב עוד בוואלוז'ין לאיש אשכולות.

על כסא רבנות

כשמלאו לו ח"י שנה, נכנס לחופה עם הצדקת רחל סורוצקין ע"ה (אחותו של הרב מלוצק הגר"ז זצ"ל בעל "אזנים לתורה"), בתו של הג"ר בנציון זצ"ל מזכרינא, פלך מוהילב, שהיה בנו של רבי יחזקאל זצ"ל, הנקרא "חתן המלך", הוא רבי יהושע זצ"ל מקלימוביץ', ממשפחת המקובל בעל "אור ישראל" משקלוב. אמה מרת חיענא ע"ה, זוגתו של רבי בנציון, היתה בתו של הגאון המקובל רבי חיים שארין זצ"ל, בעל "דברי חיים" על חמשה חומשי תורה, שמוצא-יחוסו קשור היה באיש-הפלאות הצדיק רבי לייב שרה'ס זצ"ל (מתלמידי המגיד ממזריטש זי"ע) ומכאן נגזר השם המשפחתי "שארין".

אחרי נישואיו למד רבי אהרן תקופה מסוימת ב"כולל הפרושים" בק"ק קובנא, מיסודו של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, והוסיף שלימות. משם נקרא לישב על כסא הרבנות בעיר הליטאית גורזד. הוא לא הסתפק במילוי תפקידיו כרב דמתא, אלא השתדל לקומם בה ישיבה לצעירים, טרח רבות בקיומה, והעמיד מתוכה תלמידים, בהם בעלי-תריסין מופלגים, שהתעלו בהשפעתו, ואח"כ שימשו בקהילות הקודש. שיעוריו המצוינים, הסברתו הנפלאה, וחידושיו המאירים, עשו להם כנפיים בכל הסביבה ופרחי-תורה רבים צבאו על שערי בית-מדרשו.

בשנת תרס"ה נבחר הגר"א וואלקין לרבנות בק"ק שאֶד וישב בה שבע שנים. בשנת תרע"ב נקרא לכהן כרועה רוחני בקהילת אמצ'יסלאוו המיוחסת, ברוסיה הלבנה, ושמו הטוב הלך לפניו. באותה שנה השתתף בועידת-היסוד של אגוד"י בעיר קטוביץ ובעוד כשנה ומחצה נבחר ע"י ראשי התנועה להביא, ביחד עם הרב מאיר הילדסהיימר ז"ל מברלין, את בשורת איחוד יראי ד' ליהודי אמריקה.

כחצי שנה עשו שניהם ביבשת זו. הם ביקרו כמעט בכל מדינות אמריקה הצפונית, מן החוף האטלנטי עד לחופי האוקיינוס השקט, וכבשו מסילות ללב אחינו בני ישראל שיתקרבו וישובו לאביהם שבשמים. במבטו המרחיק-ראות צפה, שיהדות ארה"ב תהיה בעתיד הקיבוץ היהודי הגדול בעולם, ולכן דרוש ליצוק בתוכה תשתית יהודית מקורית לקלוט המונים מ"תחום-המושב" שיהגרו אליה מרוסיה. הוא פעל, בדרכים שונות, לשתול בארה"ב את הגרעינים הראשונים לאגו"י. מגרעינים אלה צמחו והשתרגו ברבות הימים ענפיה ופארותיה של התנועה הגדולה בימינו.

בהמשך אותו מסע, מילא הגר"א וואלקין שליחות-מצווה ביבשת אנגליה. גם פה כמו באמריקה, ניצל את השפעתו לחיזוק היהדות בתחומים רחבים, ונתקבל בהערצה ע"י טובי הקהילות והרבנים. בהקדמה לספרו "בית אהרן" הוא מספר כיצד נתן ד' חנו בעיני הקהילות החשובות ביותר בארה"ב ואנגליה "והשתדלו והתאמצו להטות לבבי שאשאר שמה לקבוע מושבי, והבטיחוני להעשירני עושר גדול..." הוא נטה להסכים לחלק מן ההצעות, אך נרתע מיד לאחוריו, בהתבוננו כי "אין נחמד להשכיל" אי אפשר במקומות הללו להגיע לעומק המושכל בתורה. "מיד ויחזק ד' את לבי ויאמץ רוחי להשיב להם: אפילו אתם נותנים לי כל כסף וזהב ובעולם, אין אני דר אלא במקום תורה... טוב לי להתאבק בעפר רגלי חכמים ותלמידים, מלשאוף אויר הצח אשר באנגליה ובאמריקה".

"עלי להודות לד'", סיים את סיפורו, "כי גבר חסדו עלי, אשר גם השמש בגבורותיו לא כהתה עיני, ומנסיון העושר הצילני". הודיה זו גדולה בחשיבותה פי-כמה, כשלוקחים בחשבון אימתי היא נכתבה, הלא בימי אופל וצלמוות, כשהגר"א וואלקין הושלך למרתפי כלא סובייטי ב"אשמת" פעילות לחיזוק היהדות, כפי שיסופר להלן, ובילה כחצי שנה בחברת פושעים פליליים, רוצחים וגנבים, מאחורי סורג ובריח.

מנסיון העושר לנסיון העוני

תיכף עם שובו לאמצ'יסלאוו, פרצה מלחמת העולם הראשונה,